אומרים עלינו

שרית

כשהגעתי לשיעור הראשון שלך, לא היה לי שמץ של מושג למה אני נכנסת, מה זה פרחי באך ועל מה זה בדיוק עובד. 
נכנסתי לכיתה ועל הרצפה היו פזורים כרטיסים עם תמונות של פרחים, ביקשת שנבחר כרטיס. בחרתי אחד את מיד הסתכלת עליי וחייכת חיוך רגוע בחרת S.O.B לטיפול בטראומות אמרת לי. ואני בלעתי את הרוק, כולם הסתכלו עליי ומישהו אמר: טוב עברת תאונה קשה לפני שנה, זה בטח בגלל זה ואני הרגשתי שהבטן מתהפכת לי ומתכווצת והציפה אותי תחושה של חרדה איומה. שכולם יודעים שאני בטראומה בגלל התאונה אני כבר ראיתי איך אני הולכת להתמודד עם השד הגדול ולא רציתי, פחדתי פחד מוות העדפתי לא לגעת בזה.
במשך הקורס, עם הפתיחות וההתנסויות בתמציות החלטתי שבשקט בשקט אני אקח את ה  S.O.B נקי כמו שהוא, רציתי לפתוח את הנושא היחיד בעולם שלא דיברתי עליו עם אף אדם. לא חשבתי עליו ושמאותו היום הפכתי להיות אחרת, מוקפת חומות והגנות  שלרגע לא ידעו או יבינו מה עברתי.
כבר אחרי שבוע התחילו הפלשבקים, אחרי שבועיים נסעתי לפגוש חברה בבית קפה ושם הוא היה.
באמצע שד' רוטשילד מטייל לו עם אוזניות אחרי שלא ראיתי אותו שנים ומבחינתי הוא נגוז מהעולם. הוא מיד זיהה אותי ונעצר על ידי. הוא היה בהלם עם מבט מבוייש הרגשתי שהרחם שלי מתכווץ המשכתי ללכת מבלי להסתכל לאחור בהרגשה שהוא נותר לעמוד ולהתבונן.
היינו חברים טובים, חבורת זבל כזו, הוא היה גדול ממני בשנתיים ונחשב לאחד הבחורים היפים בתיכון. אולם בשבילי הוא היה כמו אח גדול, אח מגן.. לימים התברר שהוא לא גדול ובטח לא מגן...